נורית לוי

נורית לוי -לאישה אסור לוותר על הגשמה עצמית

בערב פסח האחרון, בחסות הזום ובהשתתפות חברות “אורקה”, פגשה אורלי כרמון את נורית לוי, יועצת תדמית ואשתו של יו”ר הכנסת מיקי לוי, לשיחה על מנהיגות נשית. “לחלום זה דבר נהדר”, אומרת נורית, “חשוב להעניק לנערות כיום את הכלים להבין איך ליישם ואיזו דרך תוביל אותן לשם”.

נורית לוי הייתה מחנכת ומרכזת בבתי ספר בירושלים כשבעלה, מיקי לוי, קיבל תפקיד בארצות הברית. שם, בחסות עבודתה בשגרירות, למדה איך לעמוד מול אנשי עסקים, מנהיגים ודיפלומטיים ולייצג את ישראל. שיעורי החיים שפגשה אז הובילו אותה ללימודי תדמית ולשינוי בקריירה.

איך הפכת מאשת חינוך ליועצת תדמית?

“הייתי מורה ומרכזת שכבה מכיתה י’ ועד י”ב במשך שנים, אהבתי את מערכת החינוך. לימדתי בבתי ספר שונים בירושלים. בין היתר בבית הספר רנה קאסן, בית ספר אליטיסטי ומיוחד. מצד שני, לימדתי גם בקטמונים, בבית ספר שבו פגשתי ילדים ממשפחות קשות יום עם בעיות רגשיות ובעיות משמעת”, היא מספרת.

“בשלב מסוים מיקי קיבל תפקיד ציבורי בארצות הברית ועברנו לגור בוושינגטון. התחלתי לעבוד בשגרירות, במחלקת ההסברה. התחלתי לעבוד, קפצתי למים, החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות. האנגלית שלי הייתה טובה, אבל לא טובה מאד. ועם זאת, התקשורת הבינאישית שלי עם יהודים, ערבים ונוצרים אוונגליסטים במסגרת העבודה הייתה מצוינת. הבנתי עד כמה חשוב מה אנחנו אומרים, מהו התוכן, ויותר מכך – עד כמה התקשורת הבלתי מילולית חשובה ואפילו יותר.

התחלתי ללמוד בוירג’יניה, באטיקט סקול, לימודי תדמית והתנהגות. למדתי נושאים שונים –  פיתוח של נושאי שיחה ודיון, שפת גוף, קוד לבוש, פרזנטציה, איך עומדים לפני קהל ואיך יוצרים עניין.

כשחזרנו לארץ החלטתי לעזוב את מערכת החינוך ופתחתי עסק עצמאי שקיים כבר 12 שנה. אני מלווה, מייעצת ומדריכה למשלחות מארגונים רבים בארץ ומסייעת להם להתכונן למפגשים עסקיים ודיפלומטיים בכל רחבי העולם”.

מה בעצם את עושה במהלך הליווי הזה?

כשהגענו לארה”ב לא הכרתי את קודי ההתנהגות. קיבלנו הזמנה לפתיחה של שגרירות. בהזמנה לאירוע היה כתוב לבוא בקוד Black Tie. עניבה שחורה. מיקי לבש חליפה כהה ועניבה שחורה ואני בחרתי בחליפה בצבע אופווייט. הגענו למקום, הכל היה מואר, מוזיקה נהדרת הושמעה, נכנסנו לאירוע ובאותו רגע הבנתי את הטעות. קוד לבוש בלק טיי – חליפת טוקסידו לגברים ונשים בשמלות ערב ארוכות. הבנו את הטעות באותו הרגע.

בשבוע שעבר הכנתי שתי משלחות, לגרמניה ולארה”ב. לימדתי קודי התנהגות. אנשים שיוצאים מחוץ לגבולות הארץ חייבים לדבר באותה השפה ההתנהגותית המקובלת במקום. זה מעניק בטחון ומאפשר חיבורים ושיחה.

את עובדת עם אנשים מאד מצליחים שמייצגים את ישראל בעולם, ביניהם גם נשים. מה את חושבת על מנהיגות ישראלית נשית. יש בה מאפיינים מאד ייחודיים.

“מה שמאפיין את הישראלים היא המילה חוצפה במובן החיובי שלה. יש בישראליות ובישראלים תעוזה. זה נובע אולי מהקטע ההישרדותי הטמון בנו. מה שאפיין את הנשים הישראליות שפגשתי כשחיינו בוושינגטון, עיר בה יש הרבה הזדמנויות דיפלומטיות, זו התעוזה לבוא ולהציג, להכיר, ליצור, להזמין ולהשתתף.  

איך הכלים והתובנות שלמדת לאורך הדרך שלך כיועצת תדמית מסייעים לך היום מתארחת, יחד עם מיקי, אצל נשיאים, ראשי ממשלות ומנהיגים בעולם?

“החיים הכינו אותי למה שאני עושה. לפני שבועיים דיברתי בכנסת ביום האישה. הכלים שרכשתי – איך לבנות נאום ולדבר עם הקהל – עזרו לי מאד. הנושא של קוד הלבוש – מה ללבוש איפה, להרגיש חלק מהמקום והאווירה, אלו דברים שהרבה יותר קל לי ליישם היום. קבלות פנים הן הזדמנות נהדרת ללמוד. למדתי לפתח רגישות ולהבין על מה לדבר ועל מה לא.

כל הנושא של שפת גוף – האם האדם שמולי קשוב לי או לא קשוב? האם זה הזמן להגיד מה שאני רוצה או לא? האם זה הזמן להגיש את כרטיס הביקור או עוד לא? כל קודי ההתנהגות האלו מוכרים וברורים לי היום”.

היה לך מאד חשוב לבסס את המומחיות שלך בתחום, גם כאשר מיקי נכנס לעשייה ציבורית והיית צריכה להיות לצדו. מהי לדעתך החשיבות של עצמאות נשית, יזמות נשית, בהקשר הזה?

כשמיקי היה בימ”מ, האנשים האלו משקיעים לילות כימים בקטע הבטחוני. אחר כך הוא עבר למשטרה, התפתח והפך למפקד מחוז ירושלים בתקופה הקשה של הפיגועים והאינתיפאדה. כשאני משווה את שתי התקופות האלו – האינתיפאדה ותקופת הימ”מ לתקופה הזו שבה הוא בתפקיד פוליטי, אלו תקופות שדרשו לא מעט ויתורים.

ברגע שנכנסים לרחמים עצמיים זה מוריד ולא נכון, אפילו שלא קל, אני שומרת על יציבות, לא מוותרת על מה שאני אוהבת לעשות. לפעמים מורידה הילוך אבל לא עוצרת. אני מאמינה שלאישה אסור לוותר על הגשמה עצמית. אני לא חושבת שצריך להפסיק לעשות מה שאת עושה גם אם הבעל נמצא בקריירה כזו. תחושת ההחמצה אצל מי שבוחרת לוותר היא לא נעימה, היא צורבת.

יש פה גם ממד של זוגיות. החלטתי שבכל מה שמיקי עושה אני הולכת לצדו. ברגע שאת מחליטה שהקריירה של הבעל היא חשובה וכשהוא מאושר גם את מאושרת, את יכולה למצוא את המקום שלך. זו מערכת של איזונים.  

נורית לוי

אחד הנושאים העיקריים שאת נוגעת בהם הוא הנושא של נשים מוחלשות ומוכות. ספרי קצת על הבחירה לקחת חלק במשהו כל כך משמעותי ולמה דווקא בנושא הזה.

“כרעייתו של יו”ר הכנסת יש דברים שהם יוזמה שלי והם לא פורמליים, זו בחירה. אני מתחברת לנושא של נשים ולכן בוחרת לקדם את הנושא. בחנוכה יזמתי מפגש של כל נציגויות ארגוני הנשים בארץ אצלי בבית. לפני מספר שנים, כשהעסק שלי היה בתחילת הדרך, התנדבתי במקלט של נשים מוכות והכנתי אותן לראיונות עבודה ולעמידה בפני שופט.

נשים שנמצאות במקלט לנשים מוכות מרגישות מושפלות וחסרות בטחון. הכנתי את הנשים האלו לבית המשפט, דיברנו על שפת גוף, על הלבוש שלה ופתאום היה חיוך על הפנים. היה משוב מידי. אני מרגישה סיפוק מכך שיש לי מה לתת. הרצון הזה לתת כלים ולהיות בקרבת נשים שרוצות לשקם את חייהן, והן רוצות, מעניין אותי ומסקרן אותי וזה חשוב.

את אשת חינוך, אשת קריירה ואשת אדם שהקריירה שלו תבעה ממך להתנהל בצורה חכמה ומסוימת. מה הטיפים שהיית נותנת היום לנשים, ילדות, נערות, שרוצות גם וגם – קריירה, משפחה והתפתחות אישית. מה הטיפים שהיית נותנת להן?

לפני חודשיים השתתפתי באירוע של ארגון “שוות” שמלמד נערות כישורי חיים. ביקשתי מכל אחת שתרשום את החלום שלה. תלינו את הכול על הקיר, כדי שכל אחת תדבר, תשמע ותראה את החלום שלה מול העיניים. השאלה החשובה היא לא רק מה החלום, אלא איך היא הייתה רוצה להגשים את אותה המטרה. לחלום זה דבר נהדר אבל חשוב להעניק לנערות כיום את הכלים להבין איך ליישם ואיזו דרך תוביל אותן לשם”.  

מה למדת מהאתגרים שהתמודדת איתם בשילוב בין הקריירה של מיקי, ההתפתחות שלך והמשפחה?

המשפחה חשובה גם לי וגם למיקי. יחד עם כל העיסוקים, אנחנו מוצאים את הזמן. מילת המפתח היא איזון. אנחנו קובעים מראש את העוגנים – חגים משותפים, ארוחות שישי ושבת. ברגע שמחליטים על קו והערך קיים, אפילו אם הוא נפגע בתקופות מסוימות, המשפחתיות נשמרת.

דבר נוסף הוא הקשבה. כהורים, לא משנה באיזה גיל, אנחנו שם להקשיב לצורך של ילד שנמצא במצוקה, ילדה שצריכה אותך יותר, ברגע שאנחנו מקשיבים ומבינים איפה צריך להיות עכשיו, לתת סיוע ונתינה, שם אנחנו שמים את האצבע. והאישה היא חוט השדרה של המשפחה, אנחנו היוזמות, המקבצות, זהו התפקיד שלנו”.

לאתר של נורית לוי:
https://www.nuritlevy1.co.il

נועה סטרלינג
המגזין

נועה סטרלינג – דבר העורכת

מאז שהפכתי לכותבת ועורכת עצמאית ולבעלת עסק משלי התמקדתי במפגשים עם נשים שעושות, יוזמות, יוצרות דברים נפלאים ורוצות לספר על כך. ידעתי על בשרי שמאחורי הסיפורים שאנחנו מציגות לעולם מסתתרת דרך פתלתלה ועמוסה באתגרים ושיעורים.

קראי עוד »
גליה סרנר
המגזין

גליה סרנר – גשר לישראל וממנה

“כנס אורקה מהווה בעיני ציון דרך ערכי בעשייה שלנו למען הקהילה הישראלית בטורונטו”, אומרת גליה סרנר,  מנהלת הפרויקט לפיתוח הקהילה הישראלית בטורונטו, מנהלת הפרויקט לפיתוח הקהילה הישראלית במרכז פרוסמן JCC ובמרכז שוורץ רייזמן. היא מפקחת על בית ספר כחול לבן שנותן מענה לילדים בקהילה היהודית בעיר, חוקרת אוכל ובעלת העסק וGalyaLoveFood.

קראי עוד »
הילה פריש
המגזין

הילה פריש – לא עוצרת לרגע

המסע המקצועי של הילה פריש, מנכ”לית E-Pack טורונטו ואחת השותפות המובילות באורקה, התחיל באחד המקומות היפים בישראל – נווה שלום, המשיך אל המפעל בקיבוץ ואל קריירה משגשגת בניהול והוא ממש לא קרוב לסיום. בראיון למגזין שלנו היא מדברת על מנהיגות נשית בתוך ארגון, על האתגרים מאחורי הרילוקיישן ועל הצעד החדש שלה

קראי עוד »
רינת סנג
המגזין

רינת סנג – זרה לא תבין זאת

רינת סניג, פסיכולוגית, קואצ’רית, מנחת סדנאות ומטפלת ב-NLP, חוותה על בשרה את הקשיים שמביא איתו הרילוקיישן והחליטה ללוות משפחות בדרך ליציבות בארץ חדשה. אחרי ששתי בנותיה עזבו את קנדה וחזרו לישראל, יזמה מיזם חדש המציע תמיכה להורים בצפון אמריקה, המתמודדים עם ריחוק גיאוגרפי מילדיהם, בנוסף לסדנה המתמקדת בהורי חיילים בודדים.

קראי עוד »
המגזין

שרה ארבל – לגזור ולשמור

שאלנו את שרה ארבל, המאמנת הבכירה בארץ ובעולם, על כמה מהנושאים המעסיקים היום את הנשים שאנחנו פוגשות בתוך קהילת אורקה. על מנהיגות נשית, שוויון מגדרי, אותנטיות ועצמאות כלכלית – במילים שלה. 

קראי עוד »
הגר ליפא
המגזין

הגר ליפה – לחלום, להעז, להעביר את זה הלאה

כשהגר ליפא ובן זוגה החליטו לעבור לאוסטרליה, היא ארזה את האמביציה האדירה שבאה לידי ביטוי בכל צעד בדרך שלה, את הניסיון שלה בראיית חשבון ופיננסים ואת כל החלומות שסימנה לעתיד וירדה לדאון אנדר. כשהגיעה לשם גילתה שהדרך ממש לא סלולה עבורה ושהיא צריכה לסלול אותה לעצמה. כך התחיל המסע שלה ושל “קבוצת לינדן”, החברה הבינלאומית שהקימה.

קראי עוד »