מענית שלזינגר – האישה שממציאה את מקצוע העתיד בישראל
מענית שלזינגר לא רק מקימה מכללה היא מקימה מציאות חדשה.
במציאות הזו, הזקנה איננה שוליים של החיים אלא לבם; הטיפול איננו רק חובה אלא שליחות; והאהבה, היא השפה שמחברת בין לב לניהול, בין משפחה לחיים.
יש אנשים שבוחרים מקצוע, ויש כאלה שהמקצוע בוחר בהם. מענית שלזינגר היא מהסוג השני. כבר כמעט שלושה עשורים היא מלווה משפחות וקשישים במסע המורכב של הזקנה, מתוך אמונה עמוקה שתקופת החיים הזו, למרות האתגרים, יכולה להיות מלאה במשמעות, אהבה וחיבור.
כיום, כמי שמובילה את פתיחתה של המכללה הראשונה בישראל להכשרת מנהלי טיפול גריאטרי, מענית מגשימה חזון אישי וחברתי נדיר: להפוך את ניהול הטיפול למקצוע מוכר, נלמד ומוערך, כזה שישנה את הדרך שבה ישראל תטפל בהוריה.
ההתחלה והמשמעות האישית
“לא היה רגע אחד של הארה,” היא אומרת, “זו הייתה תובנה שהבשילה בי לאורך שנים.”
לאורך שני עשורים עבדה מענית באחת מחברות הסיעוד הגדולות בישראל, שם נגעה בחייהם של אלפי זקנים ובני משפחותיהם. יום אחר יום ראתה את אותה מציאות: ברגע שאדם מאבד את עצמאותו, הוא תלוי באחרים, בילדים, במטפלים, במערכות שמדברות שפות שונות זו מזו.
“הבנתי שאין אף גורם מקצועי שמרכז את הכול,” היא מספרת. “מישהו שמבין את התמונה הרחבה, יודע לחבר בין שירותים, לעזור למשפחה בקבלת החלטות ולהוות כתובת אחת אמינה.” היא מספרת.
ההתחלה והמשמעות האישית
“לא היה רגע אחד של הארה,” היא אומרת, “זו הייתה תובנה שהבשילה בי לאורך שנים.”
לאורך שני עשורים עבדה מענית באחת מחברות הסיעוד הגדולות בישראל, שם נגעה בחייהם של אלפי זקנים ובני משפחותיהם. יום אחר יום ראתה את אותה מציאות: ברגע שאדם מאבד את עצמאותו, הוא תלוי באחרים, בילדים, במטפלים, במערכות שמדברות שפות שונות זו מזו.
“הבנתי שאין אף גורם מקצועי שמרכז את הכול,” היא מספרת. “מישהו שמבין את התמונה הרחבה, יודע לחבר בין שירותים, לעזור למשפחה בקבלת החלטות ולהוות כתובת אחת אמינה.” היא מספרת.
ההבנה הזו קיבלה פנים וסיפור מהחיים כשאם קשישה שבנה היחיד חי באנגליה, ואשר הפכה לחלק מחייה של מענית. “הוא התקשר וביקש שאבדוק למה היא לא עונה לטלפון. באותו ערב נוצר בינינו קשר של אמון. ליוויתי אותה עד יומה האחרון. אז הבנתי עד כמה קריטי שיהיה מישהו מקצועי ונגיש שמחבר בין המשפחה הרחוקה להורה הקשיש.”
הרגישות לאחרים, היא אומרת, לא נולדה מהמקצוע אלא מהבית. “אחותי נולדה עם צרכים מיוחדים. אמא שלי לימדה אותנו שיעור בחמלה ובפרואקטיביות, שהסביבה היא זו שצריכה להתאים את עצמה לאדם המוגבל ולא ההפך .
השילוב בין לב לניהול התפתח אצלה כבר בילדות בקיבוץ. “הייתי ילדה של עשייה. אם רציתי אירוע, ארגנתי. לא חיכיתי שמישהו יאשר. למדתי שמנהיגות זה לא לדבר אלא לפעול.”
אבל הרגע ששינה את חייה הגיע כשאמה חלתה. “שום דבר לא מכין אותך להיות בת שמטפלת באמא שלה. חוויתי הלם, פחד, כאב, אבל גם מתנה: להבין את הצד השני של המשוואה, את נקודת המבט של בני המשפחה המטפלת. בזכותה אני מבינה היום מה עובר עליהם באמת.”
וכשמבקשים ממנה לסכם את מהות המקצוע שלה במילה אחת, היא לא מהססת: אהבה.
“ניהול טיפול הוא קודם כול אהבה, נתינה, כנות, כבוד והדדיות. זו מערכת יחסים של אמון ושותפות בין מנהלת הטיפול, הזקן והמשפחה.”
מהו בעצם ניהול טיפול גריאטרי?
“ניהול טיפול הוא לא טיפול פיזי, אלא ניהול כולל של כל תחומי החיים של האדם המזדקן, בריאות, סיעוד, זכויות, משפחה ורגש”, מסבירה מענית. “זו עבודה שמחברת את כל חלקי הפאזל לכדי שלם”.
המטפלת, היא אומרת, עוסקת בטיפול האישי. מנהלת הטיפול, היא זו שרואה את התמונה הרחבה, מתכננת, מתאמת ומובילה. “היא המנצחת על התזמורת, היא ממש ה־GPS של המשפחה. היא עוזרת להם לנווט בתוך ים הבירוקרטיה, ההחלטות והרגשות.”
כשאני שואלת על טעויות נפוצות, היא מחייכת בעדינות: “אני לא קוראת לזה טעויות. זה יותר חוסר ידע. אנשים מנסים לעזור, אבל פועלים רגשית ולא תמיד רציונלית. הם נשחקים. כאן אנחנו נכנסות לתמונה, לעשות סדר, להחזיר שליטה ולהקל על כולם.”
לידתה של “מענית קייר”
כשהקימה את מענית קייר, לא היה לה מודל ישראלי להישען עליו. היא למדה את התחום בארצות הברית, חקרה את המודלים הקיימים, וחזרה לארץ עם החלטה אחת: להפוך את זה למקצוע. “בהתחלה זה היה אתגר כפול, גם שוק שלא מכיר את השירות, וגם אתגר רגשי שלי, כעובדת סוציאלית, לגבות תשלום על עזרה. הייתי צריכה לעבור שינוי תודעתי ולהבין שעזרה מקצועית היא ערך שיש לו מחיר, ושכדי לשמור על איכות, חייבים לתמחר אותה בכבוד.”
היא בנתה את הצוות הראשון שלה בקפידה, נשים עם לב גדול ויכולת ניהולית גבוהה. “חיפשתי שילוב נדיר: אמפתיה עם פרואקטיביות, חמלה עם ביצוע. יצרתי הכשרה תוך כדי עבודה. היום יש לי צוות מקצועי ומסור של נשים מעוררות השראה.”
והמקרה שהכי נגע בה? היא מספרת על אישה שליוותה שש שנים. “כשנפגשנו, טיפלה בבעלה. אחר כך נותרה לבד. יצרנו קשר קרוב מאוד. ערב אחד הובהלה לבית החולים. כשהגעתי למיון היא אמרה לי ‘אני כל כך שמחה שאת כאן’. אלו היו מילותיה האחרונות אליי. זה לב המקצוע שלנו, להיות שם באמת, כשמישהו צריך אותך.”
הפנים קדימה חזון
ב־26 בינואר 2026 תיפתח המכללה הראשונה בישראל להכשרת מנהלי טיפול גריאטרי – פרי חזונה של מענית.
“הביקוש לשירותי ניהול טיפול גדל משנה לשנה. האוכלוסייה מזדקנת, אבל אין מספיק אנשי מקצוע. הבנתי שחייבים להכשיר דור חדש.”
תכנית הלימודים ייחודית בכך שהיא מציגה מתודות מבוססות פרקטיקה מעשית, ידע ושיטות שניבנו מתוך שנים של עבודת שטח , היא תשלב ידע עיוני, מיומנויות מקצועיות והתנסות מעשית: היכרות עם מערכות הבריאות והרווחה, תכנון תכניות טיפול, ניהול שיחות רגישות, הבנת דינמיקה משפחתית, תרגול בשטח וכלים עסקיים לעצמאיות.
המכללה מיועדת לארבעה קהלים:
– אנשי מקצוע מעולמות הרווחה והבריאות
– מטפלים אלטרנטיביים שרוצים להרחיב תחום
– נשים וגברים באמצע החיים המחפשים קריירה שנייה עם משמעות
– בני משפחה שטיפלו בהוריהם ורוצים להפוך את הניסיון למקצוע
“זו הזדמנות אמיתית לנשים רבות,” אומרת מענית. “עבודה שמאפשרת שליחות, גמישות והכנסה ראויה.”
מבט נשי ואישי
כששואלים אותה אילו קירות הייתה צריכה לשבור, היא צוחקת. “רוב הקירות – בתוכי. הפחד, הספק, הצורך לא לאבד אמונה. למדתי להיות ממוקדת בעצמי ולא להשוות. אני לא בתחרות. אני עסוקה ביצירה.”
על מנהיגות נשית היא מדברת מתוך שטח החיים: “אני רואה נשים בזקנה שלמות, שמקבלות את עצמן בלי מלחמה. הן מזדקנות בטוב. אנחנו חיים בעולם שמקדש אנטי־אייג’ינג, אבל אני מאמינה באהבה לאיג’ינג, באהבה לחיים עצמם, בכל גיל.”
ומה היא רוצה שילדים יבינו על הוריהם?
“שהזקנה אינה מחלה. היא הזדמנות. הזדמנות לתקן, להתקרב, לבלות זמן אמיתי. הדרך שבה אנחנו מטפלים בהורינו – היא כנראה הדרך שבה ילדינו יטפלו בנו.”
השראה ותובנות
את הנשים הצעירות היא מזמינה לחפש משמעות, לא רק הצלחה. “תבדקי מה גורם לך להרגיש חיה. תבני סביב זה את הקריירה שלך. משמעות היא עוגן. היא מה שמחזיק אותך כשקשה.”
על הצלחה היא אומרת בכנות נדירה: “כולם רואים בי מצליחה. אני עדיין מרגישה בדרך. רק עכשיו אני לומדת לעצור, להודות ולהגיד לעצמי – הצלחתי.”
והמסר שלה לכל משפחה בישראל?
“רצון האדם – כבודו. גם בזקנה, גם כשקשה. תנו להוריכם לבחור.”
ומה היא מאחלת לעצמה רגע לפני שהמכללה נפתחת?
“שיהיה ביקוש עצום, שהבוגרות שלי יצאו לעולם וישנו חיים של משפחות וזקנים בישראל. ובעיקר – שאני אזכור ליהנות מהדרך, לפרגן לעצמי, ולהגיד – עשית את זה.”
“רצון האדם – כבודו. גם בזקנה, גם כשקשה. תנו להוריכם לבחור.”
ומה היא מאחלת לעצמה רגע לפני שהמכללה נפתחת?
“שיהיה ביקוש עצום, שהבוגרות שלי יצאו לעולם וישנו חיים של משפחות וזקנים בישראל. ובעיקר – שאני אזכור ליהנות מהדרך, לפרגן לעצמי, ולהגיד – עשית את זה.”
