הילה פריש

הילה פריש – לא עוצרת לרגע

המסע המקצועי של הילה פריש, מנכ”לית E-Pack טורונטו ואחת השותפות המובילות באורקה, התחיל באחד המקומות היפים בישראל – נווה שלום, המשיך אל המפעל בקיבוץ ואל קריירה משגשגת בניהול והוא ממש לא קרוב לסיום. בראיון למגזין שלנו היא מדברת על מנהיגות נשית בתוך ארגון, על האתגרים מאחורי הרילוקיישן ועל הצעד החדש שלה

“אני אוהבת אנשים ומכונות”, אומרת הילה פריש, מנכ”לית E-pack טורונטו, חברה המייצרת אריזות גמישות. לפני כן, שימשה כסמנכ”לית הפיתוח העסקי של אורקה, עברה מסלול מעורר הערכה בדרך לעמוד בראש חברה בינלאומית מצליחה. מניהול משאבי אנוש במפעל תעשייתי בקיבוץ ועד לכסא המנכ”לות של חברה בדרום קרוליינה השמרנית והיום כמנכ”לית של E-pack טורונטו. הפעילות הגלובלית העסקית הענפה שלה, שלא עוצרת לרגע.

את הערכים המלווים את העשייה שלה ירשה מהורים חדורי מוטיבציה, שהיו ממקימי היישוב היהודי-ערבי, נווה שלום, הסמוך ללטרון. “חונכתי על ערכים של עצמאות, שוויון וכבוד לכל אדם”, היא אומרת, “למדתי להיות נאמנה לעצמי, לקחת אחריות מלאה על מעשי ולהרחיב לאורך זמן את מעגלי ההשפעה שלי.

היא בת חמישים, אמא לשלושה ילדים ומתגוררת היום בטורונטו. את הצעדים הראשונים עשתה בממר”ם ועם שחרורה מהצבא, צבאו המגייסים לחברות הייטק על דלתה. היא החליטה ללכת לכיוון שונה ובחרה ללמד בני נוער במסגרת תיכון אזורי. בזמן לימודיה לתואר ראשון במדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון, בחרה להתנדב במרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. ההתנדבות הפכה לעשור של פעילות ענפה בתחום ולבסוף, הקימה את “תאיר”, מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית באזור השפלה.

בהמשך הפכה למנהלת משאבי אנוש בקיבוץ והייתה אמונה על בניית התחום כולו, מגיוס והערכת עובדים דרך הכשרת מנהלים ועד לפיתוח הנהלים ויצירת תהליכי העבודה והדרכה. לאחר שפיתחה את מערך משאבי האנוש במפעל, פנתה אל הייצור. “התאהבתי בתחום הזה לבסוף קיבלתי תפקיד כמנהלת מערך הייצור של המפעל”. כך יצאה לדרך סלולה אל מעבר לים, בתחילה לספרד – שם הייתה שותפה להקמה של מפעל ולאחר מכן קיבלה תפקיד כמנכ”לית חברה בארצות הברית. בשנים האחרונות היא בטורונטו, שם כאמור פיתחה והייתה שותפה להקמת E-Pack.

 “אני יודעת שהקריירה שלי לא טיפוסית, התחלתי ב-HR והגעתי למנכ”לות כי אני אוהבת אנשים ומכונות. אני מאמינה ש-HR חייב להיות מחובר לעסק, הוא נמצא בכל מקום. כך הפכתי להיות שותפה לכל התהליכים, בפיננסים, אסטרטגיה, מכירות, וזה היה מסלול מאד טבעי בשבילי להפוך להיות סמנכ”לית תפעול ואחר כך להפוך למנכ”לית”.

מה היה האתגר הכי גדול שלך במעבר ממקום מאד “ישראלי” בהוויתו לעבודה בתפקיד בכיר בארצות הברית?

“הרילוקיישן היה למעשה על הכתפיים שלי, אני הייתי הצד המניע. לקחתי אחריות ובמהלך השנה הראשונה התמודדתי עם שינויים ואתגרים מדי יום. הייתי צריכה לבנות מערכת יחסים המבוססת על אמון בי כמנהלת ולהאמין ביכולת של המנהלים שעובדים איתי. הבנתי שמדובר בתרבות עבודה שונה, בה הכניסה לחדר המנהלת פירושה פיטורין ויש מוטיבציה לשמור על מקום העבודה מתוך הצורך בביטחון כלכלי. הייתי צריכה להרגיע, להיות נוכחת, לשדר אופטימיות וצמיחה ולפתח עבודה בצוות שמבוססת על אמון מלא”.

הילה פריש

מה היית מייעצת למנכ”לית ישראלית שמתחילה את דרכה בחברה בינלאומית?

“הייתי מבקשת ממנה להבין שמדובר בנאמנות שונה מזו שאנחנו מכירות בארץ. המוטיבציה והנאמנות קשורות זה בזה וכך גם הבטחון שיש לאן לבוא מדי יום. בנוסף, אני מאמינה גדולה בפיתוח של רשת קשרים, לא רק בתוך הארגון בו את פועלת אלא גם מבחוץ, עם אנשי עסקים, מנכ”לים, מנהלים ויזמים שמבינים את השפה במקום אליו הגעת ויכולים לספק עצה, אוזן קשבת והדרכה. חשוב להיעזר באנשי מקצוע שיכולים לתרום, ללמד ולתמוך בתחילת הדרך”, היא אומרת.

“דבר חשוב נוסף הוא להכיר וללמוד על התרבות המקומית. על תרבות העבודה ועל הדרך שבה נהוג לפעול בתוכה. ללמוד לא רק על התרבות המילולית ואיך עובדות חברות בארצות הברית, בקנדה או בכל מקום אחר, אלא גם על החוקים הלא מילוליים”.

אחרי כמה שנים של פעילות ניהולית בארצות הברית, החליטה לקחת שאיפת אומץ, לעזוב את העבודה במפעל ולצאת למסע בן שנה וחצי במרכז ודרום אמריקה, יחד עם בן זוגה והילדים. במהלך שנה וחצי טיילה המשפחה במקסיקו, גוואטמלה, אקוודור ומקומות נוספים ואת סגרי הקורונה עברו בפלורידה.

“הטיול אפשר לנו להכיר תודה על כל מה שיש לנו ולפגוש אנשים שחייהם שונים משלנו. גילינו שיש קצוות מנוגדים, עושר ועוני, יופי וכיעור, שמחה וגם הרבה כאב. למדנו המון על תרבויות וסגנונות חיים ואני מאמינה שראינו הלכה למעשה מה זה בעצם לקבל את השונה ממך, ערך שעליו גדלתי מילדות”, היא מספרת, “המפגש הזה עם תרבויות שונות ואנשים עם סיפורים שונים משלנו מאפשר לנו להיות מחוברים יותר למהות הפנימית שלנו, לזהות שלנו”.

“אני מאמינה שההצלחה המקצועית שלי מתכתבת תמיד עם הצלחת החברה בה אני פועלת ואנשיה. זוהי מנהיגות בעיניי – היכולת הזו לאפשר לאנשים ללכת אחריך ולהתפתח, לתת מוטיבציה ולספק כל הזמן דוגמה אישית”.

המגזין

ורד לביא – חלום שהתחיל בסטודיו במרתף והגיע עד קוסקו

ורד לביא גדלה בבית שבו האומנות הייתה חלק מהחיים והתאהבה בתחום התכשיטנות. התכשיטים שיצרה במרתף הבית בקנדה, אליה הגיעה לפני 20 שנה, סללו לה דרך ל-180 בוטיקים ברחבי קנדה ולבסוף גם לרשת קוסקו, עבורה היא מעצבת במשך שנים קולקציות חדשות

קראי עוד »
אלקה שלם
המגזין

אלקה שלם – בתנועה מתמדת

אלקה שלם ניהלה קריירה צבאית מרגשת ובה שורה של תפקידי פיקוד וניהול פורצי דרך. בגיל 40, שנה לפני הפרישה מצה”ל, ארזה את שלושת התארים שכבר סיימה ואת הניסיון הניהולי והפיקודי שלה, והשלימה את לימודי המשפטים. משרד הבוטיק שלה מספק מעטפת משפטית רחבה לחברות ועסקים. ביקשנו ממנה לספר על הדברים החשובים שלמדה מהדרך שעשתה על מנהיגות נשית, יזמות ועל חזון אישי ומקצועי מדויק.

קראי עוד »
חגית זהבי
המגזין

חגית זהבי – מבית יעקב למגדל יוקרה ברמת גן

חגית זהבי, מנכ”לית חברת אוליאנדר, עזבה את הבית בגיל 17.5 ויצאה למסע למידה ארוך שסלל את דרכה  אל מרכז העשייה של עולם הנדל”ן היום בישראל. בראיון היא מספרת על הדברים שסייעו לה להתקדם בתוך ענף שעדיין אוחז ברוב גברי ולהפוך למנהיגה בתחומה, על תקופת הקורונה שהציבה אתגר עסקי ואישי משמעותי וגם על העתיד

קראי עוד »
נועה סטרלינג
המגזין

נועה סטרלינג – דבר העורכת

מאז שהפכתי לכותבת ועורכת עצמאית ולבעלת עסק משלי התמקדתי במפגשים עם נשים שעושות, יוזמות, יוצרות דברים נפלאים ורוצות לספר על כך. ידעתי על בשרי שמאחורי הסיפורים שאנחנו מציגות לעולם מסתתרת דרך פתלתלה ועמוסה באתגרים ושיעורים.

קראי עוד »
לימור וינשטיין
המגזין

לימור וינשטיין – הגרסה הטובה ביותר שלה

לימור וינשטיין, פסיכולוגית, פסיכותרפיסטית ומומחית בינלאומית לטיפול בהפרעות אכילה, הקימה לפני שנתיים אתWellness Partners  Bespoke, מרכז טיפולים יוקרתי במרכז ניו יורק. אחרי שסבלה בעצמה מאנורקסיה ובולימיה וחקרה את השלבים שסייעו לה להחלים, פיתחה שיטה ייחודית לאימון וליווי מתבגרים והורים. “רציתי לעזור לאנשים להיות במקום יותר טוב בחיים שלהם”

קראי עוד »