“הכל התחיל עם קרוליין”, ספרה האוטוביוגרפי של נאוה ריץ בוגארט, מציג את סיפורה של נסיכה בזכות עצמה, כזו שיודעת כבר מילדות לפתח אומץ ונחישות, לנצל הזדמנויות כדי לשרוד ולהמשיך בחייה, לדבוק בבחירות שייטיבו איתה וגם ללמוד מטעויות. למגזין היא מספרת על הילדה שהייתה, אשת העסקים שצמחה ממנה והמנהיגה שהתגלתה בתוך שתיהן.
סיפור חייה של נאוה ריץ בוגארט הוא סיפור של נסיכה הניצבת בזכות עצמה, מנהיגה הצומחת מתוך המקומות הכי נמוכים ובוחרת, כבר כילדה קטנה, לראות את עצמה כאדם אמיץ, בטוח ומכובד, גם אם לא נולד במונקו או בארמון בקינגהאם.
ריץ – בוגארט, אשת עסקים, היא יזמית ויוצרת שמאחוריה שנים של עשייה יזמית ועסקית בארצות הברית, תחת מותג העיצוב Nava’s Design שנחשב לאחד המותגים היוקרתיים והמצליחים בארה”ב ובמסגרתו עיצבה טקסטיל לחדרי תינוקות. היום היא מתגוררת בתל אביב, שוקדת על ספר שני ועל תרגום ספרה לאנגלית ומתכננת להפוך את סיפור חייה המתואר ב”הכל התחיל עם קרוליין” לסדרה טלוויזיונית.
“הספר הוא כביכול לייט, הוא נראה כמו רומן קליל, אבל בעצם מדובר בסיפור חיים, הסיפור שלי, והוא לא קל בכלל. המעטפת שלו אולי מושכת את העין למקום הקליל, אבל כשקוראים אותו נחשף סיפור של התמודדות ואמונה בלתי פוסקות”, היא אומרת.
הקריאה בספר מפגישה את הקורא עם נאוה הילדה מרמת גן, שחיה בבית דתי ובתוך משפחה מרובת ילדים וקשת יום, חווה מכות ומחפשת את תחושת השייכות והאהבה מחוץ לבית.
התושייה, הנחישות והאומץ מלווים אותה מגיל צעיר, כשהיא מתבוננת על החלומות שלה בעין מציאותית, לוקחת צעד אחר צעד קדימה ולא מפחדת להעז. כך, כנערה, היא בוחרת לוותר על התיכון ולעבוד במשרד עורכי דין. כך, התחילה את דרכה בעולם העבודה. היא חולמת על כסף, על הצלחה, על אהבה ועל אמריקה הגדולה, שאליה היא יודעת שתגיע, בדיוק כמו שקרה בסופו של דבר. “חלמתי על בית עם מדרגות ולהתנשק באנגלית”, היא מספרת.
האומץ היה נטוע בך כילדה, מן תכונה מולדת שלקחת איתך הלאה. ספרי לי קצת על המקום הזה, שתופס את הקורא בסיפור מהרגע הראשון.
“אף פעם לא אהבתי חוסר צדק. מגיל צעיר המשפט הכי שגור בפי היה “לא פייר”, אבל זה לא נגמר ב”לא פייר”, הייתי חייבת לעשות יותר מכך. במבנה המשפחתי שלי נולדתי למצב מאד מתסכל. רוב בני המשפחה לא אהבו אותי. רק מחוץ לבית מצאתי חמלה, עדנה, אמונה בי. היו דמויות מעטות מאד שכן ראו בי משהו. לא הייתה לי ברירה אלא להיות אמיצה”.
סבתא שלי ניכסה אותי כבת שנייה שלה, כנכדה שהייתה צריכה להיקרא על שמה. הרכות והאהבה שקיבלתי מסבתא שלי יצקו לתוכי את החומר שהכין אותי לחיים. ממנה קיבלתי את האומץ וגם מהאנשים שהגיעו אחר כך, שפגשתי מחוץ לבית”.
עוד משהו שמאד ברור מהספר היא התושייה והמנהיגות כבר כילדה. ידעת ליצור קשרים והאמנת בעצמך.
“נאחזתי בקשרים שהיו לי, בלהיות רומנטיקנית. הייתי דרמטית, מוגזמת והיה לי מזל. נראיתי טוב ומשכתי את העין, היו שמים לב אליי. הייתי ילדה יפה. אבא שלי אמר לי כל הזמן שאני יותר יפה מהנסיכה קרוליין והטביע בי את הביטחון הזה לעשות דברים אמיצים. לא לפחד.
הייתי חייבת להיות מי שאני בזכות עצמי. הייתי מאד ריאלית מאז שהייתי ילדה, למרות החלומות הגדולים. הבנתי מה היא לויאליות ומי הוא “הבוס”. בסופו של דבר, אני מעריצה את הילדה הזו שהייתי. לא סמים, לא אלכוהול, לא מסיבות. הייתי חדורת מטרה, להגשים את החלומות שלי.
“אני סולחת להורים שלי. אני מודה להם. לולא הם לא הייתי אני כפי שאני היום. סלף מייד פרינסס. אני לא סלף מייד מיליונר, אני סלף מייד פרינסס. ייחסתי לעצמי תכונות של נסיכה, אני ז’אנר של נסיכה. אני נסיכה, מטר שמונים ואחת שאי אפשר להתעלם מהם. כך הרגשתי תמיד”.
בקריאה בספר, בולט גם האינסטינקט העסקי שלך. היכולת לראות את התמונה ולבחון את הפוטנציאל.
“העסק הראשון שלי היה לקחת מאחותי לירה על כל עבודת בייביסיטר שסידרתי לה. זה אינסטינקט עסקי שכנראה ליווה אותי מאז. היום אני כבר אחרי סיפורי ההצלחה ואחרי הקשיים שהפילו את העסק שלי. למדתי מההצלחות והכישלונות ואני עדיין עומדת ברוח, הרוח לא הפילה אותי. זה משהו שמייחד אותי בתוך המשפחה. אני יודעת לקרוא את התמונה, לחלום וליצור.
יכולתי להתמודד עם ההתרסקות הכלכלית של אמריקה ב-2008, הבנתי מתי המנגינה של העסק שלי מסתיימת. הייתי צריכה לעבור למנגינה אחרת. ידעתי לעשות את זה מאז שאני ילדה”.
אמת היא משהו שמוביל אותך, צעד אחר צעד, בתוך ההצלחה שלך, כך לפי הספר, העסקית והאישית. לא פחדת להעז, להיות את. להיות חשופה מאד.
הילדה שהייתי תמיד הייתה אמיתית ויצירתית ואנשים זוכרים אותך כשאת חושבת מחוץ לקופסה ופועלת מתוך האמת שלך. כבעלת עסק את צריכה לשווק. כדי לשווק את חייבת גם את אלמנט האותנטיות, להסכים להיות הכי חשופה והכי שקופה שאפשר.
כבעלת עסק, הייתי צריכה להיות הלקוחה של עצמי. כשעיצבתי חדר תינוקות חדש, עיצבתי אותו לילדים המדומיינים שלי, לנכדים המדומיינים שלי. כשהייתי צריכה ללמוד לטסט, לקנות אוטו, פחדתי לעשות רישיון, אבל הסתכלתי על הכביש, העזתי ואמרתי לעצמי שאני מסוגלת כמו כל האנשים שנוהגים על הכביש. עברתי טסט ראשון”.
תהליך הכתיבה של הספר דרש ממך חיבור מאד עמוק לאותנטיות שלך ולא מעט חשיפות.
“רציתי לכתוב את הסיפור שלי. אמרתי לעצמי, נאווה, לא סיימת כיתה ו’ אבל הנה את כותבת, את מסוגלת, את יודעת לספר את הסיפור. המורה ליאת, שמופיעה בספר, עזרה לי להבין שיש לי את היכולת להבעה בכתב. אני רק צריכה לחדד, ללמוד, לתקן, להכיר אנשים שיעזרו לי בדרך, אבל אני יכולה להיות קוהרנטית ולספר את הסיפור שלי כמו שהוא, לכתוב תכנים שגורמים לאנשים להגיב. הייתי באותנטיות תמיד”.
“בספר אני לא מתפשרת, לא מייפה את הפרטים. בספר אני מתארת חיבוק עם אחותי כחיבוק שנתתי לה בצביעות. היא שאלה אותי למה כתבתי כך. אמרתי לה – ‘כי פחדתי שתלשיני עליי להורים’. אז כן, חיבקתי אותה אז בחנופה, בצביעות. כתבתי על כך בכנות ומבלי לייפות.
מה היית אומרת היום לנאוה הילדה, החולמת, שרוצה להגשים את החלומות שלה?
את לא יכולה להישאר בחלום, את צריכה לנווט לעצמך את הדרך. אל תסתפקי בחלום. החלום הוא סוריאליסטי. את צריכה להיות ריאלית. תכננתי את החלום שלי לפרטי פרטים והגשמתי אותו”.
מחקתי את הפסקה מעל, שמדברת על אבא של קרוליין.
