מירית בן נון מציירת נשים מצליחות, מנהיגות וחולמות שלכולן מקום משלהן, שהקימו בשתי ידיהן. את סיפוריהן היא יוצקת אל תוך יצירותיה שמוצגות בתערוכות בארץ ובעולם ומציגות כתב יד אמנותי ייחודי לה, עם צבעוניות עשירה ו”שעטנז תרבותי” מרתק
העבודות של מירית בן נון מיד מעוררות עניין. מבט אחד מיומן ביצירות הצבעוניות שלה, שהוצגו השנה במספר תערוכות ושבקרוב יצא ספר שיאגד אותן יחד, יזהה “שעטנז תרבותי”, כפי שהיא מכנה זאת. השראות מאפריקה, אינדונזיה, תימן ומהאבוריג’ינים באוסטרליה מתחברות תחת ידיה עם נגיעות של ריאליזם והתוצאה היא פופ-ארט מערבי.
“נולדתי ב-1966 בבאר שבע. אבי נהרג בתאונת דרכים כשהייתי בת שש ונשארנו יחד, אמי, אחותי דנה הגדולה ממני בשנה וחצי ואני. מגיל ילדות, נמשכתי אל האמנות והציור”, מספרת בן נון.
“בגיל 14 נשרתי ממערכת החינוך וכבר בגיל 17.5 נישאתי. הייתי אמא צעירה לבתי נטלי, שהיום היא בת 36 ובזכותה אני עוד רגע סבתא לארבעה”, היא מוסיפה.
“לאורך כל השנים נמשכתי ליצירה. בגיל עשרים התחלתי לשרבט על אלפי דפים עיגולים וקווים שיצרו כנראה את הסגנון שלי. אחותי העניקה לי במתנה בדים וצבעים ומאותו הרגע הבנתי שאני ציירת. בדרך נולדו לי עוד שני בנים מקסימים. האחד לומד אדריכלות בתל חי והשני הוא הראפר טליסמאן, מפיק, יוצר וכותב שירים, שאותו אני מנהלת ומלווה אותו בהחלטות החשובות”.
” לרוב אני מציירת בצבעי אקריליק, שמספקים בעיניי עושר של צבעים ואפשרויות על הקנבס. אני שואבת השראה ואוהבת מאד את האמנות של פיקאסו, קלימט ופרידה קאלו”.
נשות קריירה פוגשות את הקנבס
בשנים האחרונות מציירת בן נון נשים, שמתכתבות עם הטייטל “נשות קריירה”. כולן למעשה מנהיגות. נשים עצמאיות שחלמו בגדול והגשימו את החלומות שלהן. אלו נשים שאינן תלויות בגברים ובני זוג ויש להן מקום משלהן – חדר, משרד או סטודיו. מתוך כך נולדה גם התערוכה “חלום משלך”.
בתהליך היצירה, נשאלות הנשים על משפט אחד שמוביל אותן בחיים. את המשפט הזה יוצקת מירית אל תוך הקנבס, לצד הפורטרט של אותה אישה. מ”לא לשכוח לנשום” של תמר איש-שלום דרך “לעולם אל תקבלי החלטות מפחד” של אורלי כרמון, מנכ”לית אורקה.
“בשנה האחרונה יצרתי סדרה של 66 ציורי נשים בהשראת הספר “נוכחות. משפיעות. מובילות” של ד”ר אפרת ליאני, בהוצאת כנרת זמורה ביתן שבו גם אני משתתפת”, היא מספרת. “בנוסף, ציירתי את הנשים המשפיעות בחברה בישראלית והציורים הוצגו במרץ 2022 בתערוכה בבנק דיסקונט בתל אביב, בהובלתה של האוצרת שולמית נוס”.
“הדימויים הנשיים בציורים שלי תמיד היו שם, מתחילת הדרך, גם אם לא ראו נשים בבירור. אפשר לראות בעבודות הקודמות שלי מוטיבים של ביציות, זרעונים, יצרים ותשוקות”, היא אומרת.
בדף האמן של תערוכתה “חלום משלך”, כתבה טלי תמיר: בן נון מעטירה על הנשים המצליחות שפע אדיר של צבעים ודגמים בנדיבות ובשמחת-חיים ועוטפת אותן ב”מנדורלות” (צורה דמוית שקד), שמקיפות זו את זו ויוצרות “בבושקות”. כמו הנשים, כך גם הצורות הדגמיות של בן נון מתפצלות באופן בלתי צפוי, יוצרות צמתים ומחלפים בתוך הציור ורומזות על דרכים חדשות. הנשים המצליחות, העצמאיות, הדעתניות הללו מקבלות ממירית מתנה: הן מונפות לרמת אנרגיה עתירת-חלקיקים, אך כזו שנוטעת אותן בלב של הפנים: הן האתרוג, הן הגרעין. הן הבבושקה הקטנה ביותר, הנסיכה”.
“הדחיסות והצפיפות בעבודות מגיעות מהמקום הרגשי, הצורך למלא, לכסות, להסתיר ולהגזים. הצבעוניות, החושניות והפרחים הם החלק השמח בחיים שלי. זהו עושר צבעוני, פמיניסטי ודחוס וזה כתב היד האמנותי שלי”, מספרת בן נון שציורי הנשים שלה יוצגו בתערוכה נוספת, הפעם בספריה בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב, החל מתחילת יוני ועד לאמצע אוגוסט.
“ציורי הנשים מייצרים הרגשה של חופש לנשים, שאפשר ומותר וזה מסר שאני רוצה להעביר דרך האמנות שלי”, מספרת בן נון, שהסטודיו שלה ממוקם בחדרה ואליו מגיעים מבקרים המתעניינים ביצירותיה, לפגוש את האמנית בסטודיו (בתיאום מראש).
לצד תערוכות קבוצתיות שבהן השתתפה, הציגה מספר תערוכות יחיד מדוברות. תערוכת היחיד הראשונה שלה “בריאת העולם שלי” בגלריה עמליה ארבל בתל אביב, “מרבדים צבעוניים” במוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה בברעם, “קוצר נשימה” בבית האמנים ע”ש זריצקי בתל אביב ו”קוצר נשימה 2″ במרכז קסטרא בחיפה.
עולם האמנות הוא עולם סוחף, אבל מאתגר. מה היית אומרת היום לאמנית בתחילת הדרך שרוצה לפרוץ את דרכה בעולם הזה או לכל אישה שרוצה להביא לכדי ביטוי את האמנות שלה?
“הייתי מציעה לה ללמוד טכניקות ציור ולעבוד במדיות שונות – אקריליק, פחם, עפרונות, פסטל, צבעי מים. בנוסף, לראות אמנות שאחרים יצרו, כמה שיותר. להרשות לעצמך להיות מושפעת מסגנונות ציור שאת אוהבת, מבלי להעתיק, אלא ליצור שפה משלך”, היא ומרת.
“הייתי אומרת לה שאחד הדברים החשובים הוא ליצור מתוך רגש, להראות לצופה את הנשמה בציור מבלי להתחשב ברעשי הרקע”.
“תחום האמנות הוא מורכב. עבודת היצירה עצמה נעשית לבד. האמן יוצר עם עצמו מתוך עצמו עבור העולם החיצוני. מרגע שהיצירה מוכנה ואת מראה אותה לעולם היא כבר לא שלך. היא שייכת לעיניהם של אחרים לדעתם, לשיפוטם. זו חוויה קצת קשה ולעיתים רחוקות מתגמלת אבל זהו עולם מלא רגש ונפש. עולם שכולו צבע, דמיון וחוויות רוחניות”.
